אתמול השתתפתי בישיבת סטטוס בעבודה. ישיבות סטטוס אורכות שעה ויותר, ובמהלכן כל משתתף מעדכן את שאר הנוכחים במה שהוא עשה בזמן האחרון. בדרך כלל זה מאוד משעמם.

כדי להפיג את השעמום אני נאלץ להסיח את דעתי מדי פעם. הסחת הדעת הטובה ביותר היא האינטרנט, אך לצערי אין לי מחשב נייד ולכן אני נאלץ להסתפק בגלישה בטלפון הסלולרי שלי (נוקיה 6230), שתומך רק ב GPRS, הדפדפן שלו מעאפן ואופרה מיני לא עובד עם כל הפיצ'רים הנוצצים עליו. למזלי, יש גירסה ניידת לגוגל רידר, כך שאני יכול להתעדכן בנעשה באינטרנט בנוחות יחסית ובלי לשלם יותר מדי על רוחב פס.

הכל טוב ויפה עד שאני מגיע לבלוג שלא חושף את תכני הקטעים במלואם ברסס. במחשב זה סתם מפריע - פתיחה בטאב חדש ושבירה של רצף הקריאה - אבל בטלפון זה ממש הורס. את רוב הבלוגים האלה אני כבר מזהה מראש ולכן מדלג עליהם בעת גלישה סלולרית, אבל לפעמים אני מפספס, מתחיל לקרוא את הקטע ומגלה שאני צריך לצאת אל מחוץ לחממה הגוגל-רידרית כדי להמשיך לקרוא, וחבל, כי מפחיד שם בחוץ, ורוב האתרים נראים זוועה בטלפון (כיווניות הפוכה, גלילה רוחבית ארוכה, וכו'). אז אני פשוט מוותר, נאנח, מסמן את הקטעכלא נקרא ועובר עליו שוב כשאני ליד המחשב.

הסברה הרווחת היא שאם לא מכריחים את הקורא להיכנס לאתר מפסידים כניסות וכסף מפרסומות. יכול להיות שזה נכון - אם כי ישנם לא מעט שירותים שמספקים סטטיסטיקות על מנויי רסס ופרסומות בתוך הפיד. יכול להיות שזו גם הסיבה שפלטפורמות ענקיות דוגמת ישראבלוג מגבילות את התוכן בפיד, אבל אני חושב שבלוגרים עצמאיים - או לפחות כאלה שיש להם שליטה על ההגדרה הנ"ל - צריכים ללכת עד הסוף ולא להכריח אותי להיכנס לאתר שלהם (והנה כמה בשליפה אקראית לחלוטין מהמותן).

בלוגרים - חישפו את התוכן המלא בפידים, ויפה שעה אחת קודם!